שיר לארץ ישנה
חוזרת אליך עם שני הבנים
מארץ זרה של כאב ותהומות,
האם את רואה איך שעם השנים
את ואני נעשנו דומות?
את ואני אולי קצת עייפות,
את ואני במשך שנים
ידענו לטיפות,
ידענו גם מכות,
חיוך על הפנים
ולב מלא צלקות.
חוזרת אליך יותר מפוקחת,
יותר מנוסה וגם יש בי עוד כח.
דברים כה רבים הייתי שוכחת,
לו רק כבר יכולתי לשכוח.
גם את לא תמימה עוד כמו שהיית,
השתנית, התבגרת, גם לטוב, גם לרע,
וגם את די מרבה בראי להביט,
ולנסות לגלות את עצמך נערה.
את ואני אולי קצת עייפות...
כבר לא יכולה לשמור על הקצב,
חופשית מדאגות וקלה כמו הרוח,
ויש רגעים שיש בם רק עצב,
ויש רק רצון קצת לנוח.
גם את מסוכסכת מעט מבפנים,
וצל של עצבות אחריך הולך,
לא בגדת באיש במרוצת השנים,
אבל מדי פעם בגדת בעצמך.
