|
מעשה בנעמי
שירה של נעמי והמענה לו הועתקו מתוך יומן
קורס בצבא בו לימד רביב במשך שלושה עשורים.
וכך כתבה נעמי במחברת שהגישה לבדיקה:
בודק יקר ומנוסה
כבר התייאשתי מ"יפה",
וכמובן ש- "מצויין"
נמחק ממילוני מזמן.
אך למה לדכא ילדה
(שאין ספק כי השתדלה)
ב- "בינוני" קודר וקר
שאת יומה הופך למר?
כי להודות אתה חייב
שמסודר מאד הכתב.
אז גם אם התשובות של פתי-
עשה טובה וכתוב "אסתטי"!
צוות הקורס צלצל לרביב, שלאחר שעה הגיב והכתיב:
כיצד אפשר לא להגיב
על שיר כל כך מלא נוגות,
אשר רוחו אמנם חביב,
אך יש בו שמץ של הגות,
על טיב דרכו של העולם,
שהוא נוקשה וקצת אכזר
(ופה נזכיר את הפתגם-
"יקוב הדין את הור ההר".)
הדין הוא עשת ממורט
ואין פרצות בו ואין סדק
הלא ודאי זוכרת את
כיצד נראית אלת הצדק.
יוסטיציה רעולת עיניים,
(בין איש לאיש היא לא תבחין),
חרבה ביד (וגם מאזניים),
וזו בדיוק שורת הדין.
אז בבואנו לעבור
על עבודות ומבחנים,
אנחנו משתדלים לזכור-
ציון ניתן על התכנים!
צריך באופן קיצוני
לומר לך במילים חותכות:
שהציון הוא: "בינוני",
אם נדייק- אז: "קצת פחות".
וזו שורת הדין, אבל
(ופה נהיה קצת עדינים)
לכל "שורת הדין" ככלל
יש גם כן, איך אומרים? "לפנים".
לכן, נרשה סטיה קטנה:
נכריזה כאן בטון פאתטי
שפה, בפעם ראשונה,
ניתן את הציון "אסתטי".
יצויין, כי ציון העבודה היה "בינוני-".
|
