|
נוסעים בדהרה
לא מפרגנים לעצור לשניה
לחפש במפה, לקנח האף,
סתם לקרוא שיר נשכח
ומייחלים לאור האדום
שיכריח לעשות הפסקה קצרה
ומשנגמרת- רצים הלאה.
מעכלים, אך לא מפרגנים.
וגם אם חוטפים דכאון,
וחייבים לציית לאור האדום
ונעצרים לרגע ועושים הפוגה-
מיד ממשיכים באותה דהירה.
.
.
שוב הגיע האור האדום ואני שמח נורא
כי יש לי שניה בניחותא, לתת עוד ביס בעוגה.
|
