פעם ראשונה בגן העצמאות
.
שבוע ימים חיפשתי גברים
וממני נעלמו, כבמעשה כשפים.
הייתי ב- Jocker- נסגר.
הייתי ב- Playroom- עבר.
עשיתי סיבוב בגן העצמאות- גם זה לא עזר
לא מצאתי שום דבר.
אפילו לא זנבו של איזה גברבר.
המשכתי לנסות
כולי מלא תקוות, חששות, חרדות.
.
הערב חרגתי מהשביל, מדלת אמות
ופתע- מחזה בלהות:
גן העצים המתים.
צמוד למגרשי הטניס המוארים, הצוהלים
המוני אנשים.
.
בצל עצים, דומם פוסעים
זה על פני זה באלם עוברים
כדגים באקווריום רפאים
הגה אינם מפטירים.
כעדת נמרים משחרים לצייד
כך דומם הם חולפים, בלאט מחליקים.
כשגר עכברים במלכודת סגורה
עיניהם חשוכות, כבתה כל תקוה.
המונים יושבים על ספסלים, מקופלים
ממש Birdy בסרטו המדהים.
כקרוסלה ענקית של גוויות מדדות
מצמרר ושורף- מפתה להצטרף.
כמו תזאוס בלבירינט, נטול חוט אריאדנה
אף אם יהרוג המינוטאורוס- אין לו דרך חזרה.
.
הצטרפתי להולכים בסך:
מין הרגשה סוריאליסטית כל כך
על מציאותית, אל אנושית
על קיומית, אל מוחשית
ידעתי שזה איום,
אך לא יכולתי להתאפק מלחייך
כמו מופיע בסרט
פשוט משחק.
כמו איקרוס מגביה לעוף-
עד כנפיו יימסו מהשמש.
אולי הדחקה של הרעיון הנורא
שחיים כאלה לי גורלי
איווה.
